החלטה בתיק ת"א 1052-09

מונחות לפני שלוש בקשות שהגישו הצדדים במסגרת התיק שבכותרת, בהן בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, מכוח תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות") וכן מכוח תקנות 156 ו-519(ב) לתקנות, בעקבות מחדלים דיונים של התובעת בניהול ההליך.

1. הרקע הנדרש

התובעת, שהינה חברה זרה הרשומה באיי הבתולה, הגישה תביעה בסך 2,842,985 ש"ח כנגד הנתבעים. במסגרת התובענה, שהוגשה עוד ביום 13.1.09, טוענת התובעת, כי נכרת חוזה בינה לבין הנתבעים, שבמסגרתו התחייבו הנתבעים לספק לתובעת קני שורש מתוצרת הצד השלישי. נטען, כי הנתבעים הפרו את החוזה עם התובעת בכך שלא סיפקו לה את כל הסחורה, אף שהתמורה בגין הסחורה שולמה במלואה. עוד נטען, כי הסחורה שסופקה הייתה באיכות ירודה. הנתבעים, מצדם, הגישו הודעת צד ג' כנגד הצד השלישי בה נטען, כי ככל שיחויבו כלפי התובעת, על הצד השלישי לשפותם במלוא סכום התביעה.

הן הנתבעים והן הצד השלישי הגישו בקשות לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, ככל שהתובענה נגדם תדחה. הצד השלישי ביקש, כי גם הנתבעים יחויבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, ככל שההודעה לצד שלישי תדחה.

בהתאם להחלטת כב' השופט אורנשטיין מיום 18.11.09, אמורה הייתה התובעת להפקיד ערובה בסך 100,000 ש"ח להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים והצד השלישי. הנתבעים, מצדם, חויבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד השלישי בסך 35,000 ש"ח. התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופט אורנשטיין, הבקשה נסבה הן על החיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, הן על החיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד השלישי (רע"א 19/10). לאור הגשת הערעור, ניתנה לתובעת ארכה להפקדת הערובה וזאת למשך 30 יום לאחר קבלת החלטת בית המשפט העליון.

בהחלטתו מיום 24.1.10 קבע בית המשפט העליון, כי אין כל יסוד לבקשת רשות הערעור ככל שעניינה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים וכי הדיון יתמקד אך בחיובה של התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד השלישי.

בינתיים, ביום 30.6.10, לאחר שהליך גישור בין הצדדים לא צלח, הורה כב' השופט בכר על השלמת הליכים מקדמיים בתוך 60 יום וכן על הגשת תצהירי עדות ראשית בצירוף תיק מוצגים; התובעת בתוך 105 ימים, הנתבעים בתוך 45 ימים לאחר מכן, והצד השלישי בתוך 45 ימים.

ביום 15.11.11, הגיש הצד השלישי בקשה לסילוקה של ההודעה לצד שלישי על הסף. בבקשה נטען, כי קיים פסק דין חלוט בתביעה שהגיש הצד השלישי כנגד הנתבעת 1, המקים מעשה בית דין ושבגינו ניתן לדחות את ההודעה לצד שלישי על הסף. לחילופין, ביקש הצד השלישי כי הנתבעים יחויבו בהפקדת ערובה נוספת להבטחת הוצאותיו, זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה שהנתבעת 1 הינה חדלת פירעון ואינה משלמת לצד השלישי את הסכום שנפסק לטובתו במסגרת ההליך הקודם.  

ביום 17.11.11 הגישה התובעת מסמכים הנחזים להיות תצהיר עדות ראשית ותצהיר גילוי מסמכים, שניהם ללא חתימת המצהיר וללא אימותו על ידי עורך דין. בהודעה שצורפה להגשת המסמכים ציינה התובעת כי נוכח העובדה שהמצהיר איננו מבקר בישראל, מתבקש בית המשפט לאפשר למצהיר לחתום על התצהיר במועד מתן עדותו.

ביום 16.4.12 התקבלה החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהגישה התובעת. בית המשפט העליון קיבל את עמדתה העקרונית של התובעת, כי אין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של צד שלישי. אולם, בית המשפט העליון לא מצא לנכון להפחית מסכום העירבון שנקבע, בסך 100,000 ש"ח וזאת לנוכח העובדה שסכום התביעה הינו בסך 2,842,985 ש"ח.

בשלב זה הועבר התיק לטיפולי.

התובעת לא הפקידה את העירבון במועד ותחת זאת הגישה ביום 20.5.12 בקשה לשינוי הרכב העירבון, כך שסכום של 80,000 ש"ח יופקד במזומן והיתרה באמצעות המחאת זכות בסך 20,000 ש"ח בגין חובה של הנתבעת 1 לצד השלישי, על פי פסק הדין שניתן במסגרת ההליך הקודם, שהוא, כאמור, פסק הדין שמכוחו הגיש הצד השלישי את הבקשה לסילוקה על הסף של ההודעה לצד שלישי.

ביום 13.6.12 דחיתי את בקשת הצד השלישי לסילוקה על הסף של ההודעה לצד שלישי, אולם נעתרתי לבקשתו החלופית והורתי לנתבעים להפקיד ערובה נוספת. זאת, בין היתר, בשים לב להחלטת בית המשפט העליון, שבמסגרתה נקבע כי הערובה בסך 100,000 ש"ח תבטיח את הוצאות הנתבעים בלבד.

ביום 27.6.12 דחיתי את בקשת התובעת לשינוי הרכב העירבון בצייני, כי התובעת עשתה דין לעצמה ולא הפקידה את העירבון מבלי שהגישה בקשה להארכת המועד להפקדתו. קבעתי, כי ככל שלא יופקד העירבון בתוך 3 ימי עסקים, יידחה ההליך ללא התראה נוספת.

ביום 2.7.12  הודיעה התובעת כי הפקידה את העירבון בהתאם להחלטתי.

כעת, מונחות בפני שלוש בקשות;

הבקשה הראשונה היא בקשת הצד השלישי שכותרתה "בקשה לחילוט עירבון וסעדים נוספים", במסגרתה מבקש הצד השלישי לחלט מתוך העירבון שהפקידו הנתבעים להבטחת הוצאותיו סך של 30,000 ש"ח בגין הוצאות פסוקות שלא שולמו על ידי הנתבעים במסגרת הליכי הביניים בתיק זה (החלטת כב' השופט בכר מיום 5.3.12 והחלטתי מיום 27.6.12). הצד השלישי מבקש עוד לחייב את הנתבעים להפקיד עירבון מחודש, כך שהסכום בקופת בית המשפט לא יפחת מהסכום שנקבע בהחלטה מיום 27.6.12. בנוסף, מבקש הצד השלישי לחייב גם את הנתבעים 2 ו-3 בעירבון, ביחד ולחוד עם הנתבעת, לאור העובדה שהם אינם פורעים את ההוצאות שנפסקו לטובתו ולאור העובדות שהתבררו בעניינם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל לגביית פסק הדין בהליך הקודם.

הבקשה השנייה היא בקשת התובעת שכותרתה "בקשה למשיכת מסמכים ומתן הוראות". התובעת מציינת בבקשתה כי פנתה ביום 10.7.12 לנתבעים בבקשה לקבל את הסכמתם הפורמאלית להחתמת המצהירים מטעמה על התצהירים שהגישה בסמוך לישיבת ההוכחות לכשתקבע, אולם הנתבעים סירבו. לאור זאת, התבקשה הסכמתם הפורמאלית של הנתבעים למשיכת המסמכים שהוגשו, אך גם היא סורבה. על רקע זה, ובשים לב לעובדה שבינתיים התגלו עובדות חדשות ומסמכים חדשים, כך לטענתה, מבקשת התובעת להורות על הוצאת המסמכים הבלתי חתומים שהוגשו ולחילופין - לאפשר הגשתו של תצהיר עדות ראשית משלים. כן מבקשת התובעת מבית המשפט "ליתן הוראות באשר להשלמת הליכים מקדמיים ומועדים להגשת תצהירים ולקבוע מועד לקדם משפט ".

הבקשה השלישית היא בקשת הנתבעים לסילוק התובענה על הסף, אשר הוגשה בעקבות בקשת התובעת למשיכת מסמכים ומתן הוראות. בבקשה נטען, כי הלכה למעשה, עד היום טרם הגישה התובעת תצהירי עדות ראשית ערוכים כדין, אף שנצטוותה לעשות כן עוד ביום 30.6.10, וכעת, בבקשתה למשיכת מסמכים ומתן הוראות, מכירה היא מפורשות במחדליה. נטען, כי יש למחוק את התובענה לנוכח אי הגשת התצהירים וכן מחמת מחדלים דיונים נוספים וחוסר מעש מצד התובעת.